עסקה אסטרטגית יכולה להיות נכונה לבעלי המניות, ועדיין לייצר נזק אם הדרך אליה הפתיעה את השוק.
ההודעה של מכירת אלומיי קפיטל לנופר אנרגיה הגיעו כרעם ביום בהיר, וממחישים היטב עד כמה ניהול תהליך אסטרטגי אינו מסתכם בבחירת ההצעה הטובה ביותר, אלא גם באופן שבו התהליך מתנהל מול כל המעורבים בתהליך.
על פי הפרסומים, מספר חברות ציבוריות טוענות כי ניהלו מגעים מתקדמים עם הנהלת אלומיי למכירת השליטה, והופתעו כאשר העסקה נסגרה מול נופר שעד לרגע הרכישה לא הוזכרה כמועמדת לרכישה.
ההפתעה הייתה גם אצל בעלי החוב, מוסדיים המחזיקים באג"ח החברה אשר בוחנים את השלכות שינוי השליטה, לרבות האפשרות לדרוש פירעון מיידי. גם אם הפעולה בוצעה על הצד הטוב ביותר עבור בעלי המניות, עצם תחושת ההפתעה שנוצרה אצל המשקיעים, הרוכשים הפוטנציאליים ומחזיקי החוב, מייצרת סנטימנט שלילי מיותר סביב עסקה שאמורה הייתה להיות מהלך אסטרטגי חיובי.
מנקודת מבט של קשרי משקיעים, זהו שיעור חשוב בניהול תהליכים מורכבים. שוק ההון, ובפרט שותפים ומוסדיים, מצפים לא רק לתוצאה אלא גם לשקיפות תהליכית, לניהול ציפיות ברור ולהבנה ושקיפות לאן הולכת החברה.
״גם אם הפעולה בוצעה על הצד הטוב ביותר עבור בעלי המניות, עצם תחושת ההפתעה שנוצרה אצל המשקיעים, הרוכשים הפוטנציאליים ומחזיקי החוב, מייצרת סנטימנט שלילי מיותר סביב עסקה שאמורה הייתה להיות מהלך אסטרטגי חיובי.״
כאשר הצדדים סבורים שהתהליך מתקדם לכיוון מסוים, וההכרעה מגיעה בהפתעה, האמון עשוי להיפגע. מעבר להיבט העסקי, נוצר כאן גם סיכון תקשורתי ופיננסי, כאשר טענות משפטיות פוטנציאליות ואי ודאות סביב החוב עלולות לייצר תנודתיות מיותרת במניה.
המסקנה ברורה- ניהול מהלך אסטרטגי אינו מסתיים בחדרי הדיונים. הוא כולל גם תיאום ציפיות, תקשורת זהירה וניהול נכון של התקשורת עם השוק, עוד טרם החתימה.
