ישבנו לשיחה פתוחה עם ערן גבאי, מייסד ומנכ"ל משותף באקספוננט, על הדרך שהובילה עיתונאי צעיר שחלם דווקא על מסדרונות הכנסת אל לב שוק ההון הישראלי, ועל מה שנשאר איתו לאורך כל הדרך.
לערן גבאי יותר מ-25 שנה בתקשורת הכלכלית ובשוק ההון, אבל אם תשאלו אותו איפה הכל התחיל, הוא יספר לכם על גזיר עיתון.
ההתחלה שלא תוכננה
ערן גדל בבית שבו שוק ההון היה שפה שנייה, אביו היה מהמבצעים הראשונים בבורסה, אמו עבדה למעלה משלושים שנה בבנק לאומי. ובכל זאת, הוא חלם על משהו אחר לגמרי: להיות עיתונאי פוליטי ולסקר את עבודת הכנסת. הכיוון השתנה בזכות מודעת דרושים. "אבא הראה לי מודעה לאתר כלכלי חדש," הוא מספר, "ואמר שזה נשמע לו מרתק, שילוב של תקשורת, כלכלה ואינטרנט." ערן ניגש, נבחן, והתקבל למה שחודשים ספורים אחר כך ייקרא דה מרקר.
גם שלוש שנים אחר כך, "החיידק" הפוליטי עדיין לא עזב. הוא ניגש לגיא רולניק, העורך הראשי ומייסד דה מרקר, וביקש עזרה במעבר לסיקור הכנסת בעיתון הארץ. רולניק שכנע אותו להישאר. מקומך, כך אמר, בסיקור הכלכלי, אתה מצטיין בזה. ערן נשאר, זכה באות מצטיין העיתון, ואחרי שמונה שנים בחר לעבור לתחנה הבאה בקריירה – קשרי משקיעים. "אהבתי מאוד את עיתונות, זו לבטח המשרה הטובה ביותר שיכולתי לבקש לעצמי באותה עת, אבל מאז לא הבטתי לאחור."
הביקורתיות שחצתה איתו את הקווים
מהעיתונות הוא הביא הרגל אחד שלא נטש: לא לקבל דבר כמובן מאליו.
"לא הסכמתי לשבת בישיבות ולהנהן, תמיד ניסיתי לאתגר, לבקר, ולחייב את כולם לחשוב אחרת."
מתוך הגישה הזו נולדה יחידת אסטרטגיה חדשה שהוא הקים, כזו שמלווה חברות ציבוריות בחשיבה עסקית ותחרותית ולא רק בעבודה השוטפת מול השוק. בהמשך שילב את שתי אהבותיו, עיתונות ואסטרטגיה, כשהיה הראשון להנחות ולראיין באופן קבוע מנכ"לים של חברות ציבוריות על במות כנסי שוק ההון. בתקופת הקורונה בחר להפוך משבר להזדמנות, והקים שני ערוצי תוכן שהגיעו בתוך פחות משלוש שנים לכ־13,000 עוקבים יומיים, הרבה לפני שהתחום הפך למגמה. "בלי סלבריטאים, בלי רכילות," הוא מדגיש, "פשוט מידע מקצועי על שוק ההון."
מאה סיפורים, חלקם מאפס
את הערך הגדול ביותר שלו הוא מייחס לפדנטיות, לסירוב לעזוב נושא עד שהוא מבין אותו לעומק. לאורך הדרך בנה אסטרטגיה ליותר ממאה חברות, לחלקן מאפס. הוא זוכר פרופסור, מנהל של חברה ציבורית, שסגר את הדלת ואמר לו: "אני לא יודע מה החברה באמת עושה או אמורה לעשות. צריך לבנות פה סיפור מאפס." חודש לאחר מכן הייתה לו אסטרטגיה, מצגת משקיעים ומסר ברור. במקרה אחר, מנכ"ל בכיר חשש לספק תחזית למשקיעים; אחרי שערן הראה לו שהסיכון מינימלי ונשלט, הוא פרסם תחזית שנתית ראשונה, המניה נסקה, והחברה נמכרה לימים באחד האקזיטים הגדולים.
הזבוב על הקיר
אם צריך לתמצת את סגנון העבודה שלו, ערן בוחר דימוי אחד: הזבוב על הקיר. הוא בורר את פניותיו, לא נדחף, לא מחפש את הבמה. "צריך להיות מאוד קשוב כדי באמת להביא ערך לשני הצדדים," הוא אומר, ומוסיף שהעיקרון שמנחה אותו הוא יושרה ושקיפות: "בלי זה אי אפשר להחזיק במקצוע הזה יותר מכמה שנים." מה שמרתק אותו הוא דווקא היעדר השגרה "אין יום שדומה לקודמו, וזה מרגש ומסקרן כל פעם כבראשונה."
חמישה שותפים, עם הרבה אמון
ביולי 2025 הקיים ערן כשותף מייסד את אקספוננט, חברה שיצאה לדרך עם חמישה שותפים, בלי הכנסות ובלי לקוחות, ושהעובד הראשון בה היה דווקא אנליסט דאטה. מאחורי ההעזה הזו עומד לדבריו דבר אחד: אמון. "היה ברור לי שצריך להקים חברה גדולה, משמעותית, ובעיקר כזו שחושבת ומתנהלת אחרת בשוק קשרי המשקיעים. לצורך כך צריך לחבור לשותפים מעולים. "ניהלתי תהליך עם מספר שותפים ואפילו השתמשתי בטכניקה מסוימת שעזרה לי להבין מיהו שותף אמת ומי פחות. כך, לפני שחברנו יחד, למדנו להכיר זה את זה ברמה האישית והחברית ביותר. ידענו שעל זה תקום או תיפול החברה." בדיעבד, הוא אומר, מצא בתהליך לא רק שותפים אלא חברים, "ובגיל 50 זה לא דבר של מה בכך."
אסטרטג שכותב שירה
"כשאני באמת רוצה להתחבר לעצמי, אני קורא שירה ולפעמים גם כותב."
מעבר לעבודה, ערן הוא פטריוט מוצהר שגאה להסתובב במדינה ולפגוש בה חוכמה ויצירתיות. בבית, הוא מספר, הוא מנהל את העניינים בעיקר בהומור, "עד כדי כך שלפעמים מבקשים ממני קצת רצינות." הוא נשוי ליעל, אב לשתי בנות, לא מוותר על מהדורת החדשות ומשדרי הספורט, ונאמן לחברי הילדות שלו. ויש עוד צד אחד, שקט יותר:
הפילוסופיה שמלווה אותו לקוחה גם היא משיר: "שורו, הביטו וראו מה גדול היום הזה." היכולת להרים ראש מהעשייה היומיומית ולראות את גודל השעה, הוא אומר, היא ברכה וגם חובה. "האופטימיות והשליחות שלובות ידיים."
